<h1>קונטרס הראיות לריא"ז — ב"מ ראיה י"א</h1>
<h2>דף נב.</h2>
[ב"מ ט"ו ע"א] אמ' רבא תדע שכך כותב לו מוכר ללוקח. פי' ואין לומ' שאם תמצא גזולה כותב לו מוכר ללוקח כן דאתי נגזל וטריף מיניה שבחו, אבל ב"ח אין גובה השבח, דהא סבר שמואל לוקח מגזלן לית ליה שבחא (ומ"ה קבל עליו אחריותו אלא אדרבה מש"ה גבי שבחא) ורבא נמי תריץ מילתיה דשמואל לעי', והכא נמי על מילתי' דשמואל אמר רבה הכי, ואין צורך לכל זה הדוחק, דייק רבא [אינו] דמדקבל עליו אחריות דשבחא ש"מ גבי מיניה שבחא, ומ"ה קבל עליו אחריותו, אלא אדרבה מ"ה גבי שבחא משום דקבל אחריות, דשבחא הוא מפליג בין מתנה למכר, דבמתנה (דקבל) [דלא מקבל] עליו אחריות לא טריף מיניה שבחא שלא להפסיד מקבל מתנה, אבל במכר שכתב לו אחריות גבי ב"ח מיניה דלוקח שבחא, דהא לית ליה פסידא ללוקח ואו' לו ב"ח ללוקח אם הגבה ממך השבח אין לך הפסד כלום, שאתה חוזר וגובה אותו מהמוכר, ואפי' א"ת דמשום הכי קבל עליו אחריות השבח שמא תמצא גזולה, סוף סוף מכל אדם קבל עליו אחריות שבכל ענין שתצא (לידו) מידו הוא חייב באחריותו ולפי' גובה ממנו ב"ח (ממנו) השבח, לפי שהלוקח יכול לחזור על המוכר ולית ליה פסידא, דמשום פסידא דלקוחות חשו רבנן, והכא לית ליה פסידא, אבל מקבל מתנה שאין יכול לחזור על (...) הנותן אי' ב"ח יכול לגבות ממנו השבח, כי אם גוף הקרקע בלבד שנשתעבדה לו מתחלה.
